פסק-דין בתיק עת"א 801-12-13

המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר למשך 15 חודש בגין הרשעתו בתיק פלילי            48354-01-13 (בית משפט מחוזי בירושלים) בקשירת קשר ליידות בקבוקי תעברה, זיקוקים ואבנים לעבר "בית מיוחס", בשכונת סילואן בירושלים, בייצור בקבוקי תעברה וזיקוקים, בשתי עבירות של נשיאת בקבוקי תעברה וזיקוקים ובשתי עבירות של הצתה וניסיון להיזק בזדון לרכוש.

ביום 25.11.2013 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הוועדה"), בדעת רוב של חברות הוועדה ובניגוד לדעתו של יו"ר הוועדה, לשחרר את המשיב על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של מרכז אל-עמל ובתנאים נוספים כפי שנקבעו בסיפא החלטתה נושא העתירה.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר לא התייחסה בהחלטתה נושא העתירה למניע האידיאולוגי שעמד בבסיס ביצוע העבירות נושא מאסרו של המשיב. לטענתה, מכתב האישום שבו הודה המשיב ומגזר הדין נושא מאסרו עולה שהמעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי ולא מדובר באירוע נקודתי כי אם במעשים חוזרים ונשנים, שרק בדרך נס לא הסתיימו בתוצאות קשות יותר. לטענתה, נסיבות ביצוע המעשים ע"י המשיב מקימות חזקת מסוכנות גבוהה לגביו, שאין בתוכנית הטיפולית של מרכז אל-עמל כדי לאיין אותם.

לטענת ב"כ העותר, המשיב לא עבר כל הליך שיקומי במהלך מאסרו, מאחר ומדובר באסיר ביטחוני ואין בתוכנית הטיפולית של מרכז אל-אמל כל התייחסות לרקע האידיאולוגי ששימש בסיס למעשיו של המשיב נושא מאסרו.

ב"כ העותר טוענת, כי הוועדה, בדעת הרוב, התעלמה מהאמור בחוות הדעת של שב"כ שהוצגה בפניה ובפנינו בכל הקשור לנזקים שייגרמו כתוצאה משחרורו המוקדם של המשיב.

ב"כ המשיב תומך בהחלט הוועדה נושא העתירה וטוען, כי גם אם בית המשפט היה מגיע להחלטה שונה, הרי לא מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות שמצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית, במיוחד כאשר לפי התוכנית הטיפולית של מרכז אל-אמל אמור המשיב להשתתף בקבוצות המיועדות לאסירים ביטחוניים, וכאשר יש למשיב משפחה תומכת אשר תפקח עליו במהלך תקופת הרישיון.

לטענת ב"כ המשיב, האמור בחוות דעת שב"כ איננו מתייחס באופן ספציפי למשיב, אלא אומר אמירות כלליות שאינן נכונות דווקא לגביו, וכן הוא טוען כי העבירות נושא מאסרו של המשיב לא נעברו על רקע אידיאולוגי. לטענתו, האמירות של יו"ר הוועדה, בדעת המיעוט, אינן מעוגנות במצב כפי שהיה במקרה של המשיב.

עיון בדעת הרוב אשר החליטה על שחרורו המוקדם של המשיב מעלה כי היא הסתמכה על האמור בחוות הדעת של גורמי הטיפול ובחוות הדעת הפסיכולוגית שהיו מונחות בפני הוועדה והתרשמו שמדובר באסיר מוגבל אורגנית, קוגניטיבית ורגשית. כמו כן, הסתמכו חברות הוועדה, בדעת הרוב, על השלמה לתוכנית השיקומית של מרכז אל-אמל שהתקבלה לאחר דיון בוועדה קודמת שלפיה בני משפחתו של המשיב הסכימו לשתף פעולה ולעזור בתהליך שיקומי של המשיב, במהלכו ישתתף בקבוצות טיפוליות ויהיה במעקב צמוד של פסיכיאטר.

לדעת הרוב, מדובר בנער בן 17, כאשר העבירות בוצעו, עפ"י התרשמות דעת הרוב, עקב היגררות מתוך מוגבלות קוגניטיבית ורגשית ולאו דווקא על רקע אידיאולוגי. גילו הצעיר של המשיב, מחזקת את הרצון לתת לו הזדמנות לטיפול ושיקום כדי שלא יחזור על מעשיו.

דעת הרוב סברה כי יש בתוכנית הטיפולית של המרכז אל-אמל כדי לענות על צרכיו המיוחדים של המשיב, ולאיין את המסוכנות שנובעת ממנו.

יו"ר הוועדה, בדעת מיעוט, סבר כי אין מדובר בעבירות רגילות אלא בעבירות ביטחוניות שיש בהן כדי להעיד על הזדהות של המשיב עם אידיאולוגיה מסוכנת מאוד שעלולה לגרום להרג אנשים חפים מפשע, ובהסתמך על חוות דעת שב"כ קבע שאין מקום לשחרורו המוקדם של המשיב.

עיון בכתב האישום ובגזר הדין נושאי מאסרו של המשיב, מצדיקים את עמדת יו"ר הוועדה ואת עמדת ב"כ העותר לפיה מדובר בעבירות שנעברו על רקע אידיאולוגי.

בסעיף 1 לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן נכתב כי המשיב ואחרים פעלו כמתואר בכתב האישום, דהיינו, הכינו בקבוקי תבערה וזיקוקים, החזיקו אותם ויידו אותם לעבר בית מגורים, מתוך מטרה להוציא את התושבים היהודים שישבו ב"בית מיוחס" מהשכונה.

האמור בסעיף הנ"ל, שהוא מצטרף לעובדות כתב האישום המתוקן נושא מאסרו של המשיב ולמה שנכתב בגזר הדין, מלמד כי מדובר בעבירות שבוצעו ממניע אידיאולוגי ובהעדר הליך טיפולי במניע זה, גם אם המשיב לא עבר אותו בשל היותו אסיר ביטחוני, מעלה חשש לסיכון מצדו של המשיב באם ישוחרר על תנאי, ולו בתוכנית הטיפולית של מרכז אל-אמל כפי שהושלמה לקראת הדיון בסופו החליטה הוועדה, בדעת רוב, לשחרר אותו על תנאי.

לאמור לעיל, מצטרף הכתוב בחוות דעת השב"כ שהייתה בפני הוועדה ואשר צורפה כנספח ח' לעתירה, אשר בחלקה מתייחסת באופן ספציפי למשיב. בסעיף 5 לחוות הדעת נכתב כי מאסרו של המשיב משמש גם כמסר הרתעתי כלפי פעילים צעירים בתאי השטח, ומאחר וברשותו תעודת זהות כחולה קיים חשש ממשי שאם חזרתו לשטח הוא ינצל את חופש התנועה הניתן לו כדי להוציא כוונות אלימות מהכוח אל הפועל.

יש באמור בכתב האישום ובגזר הדין נושא מאסרו של המשיב, ובחוות דעת שב"כ כדי לגרום לנו לקבוע כי החלטת הוועדה, בדעת רוב, נושא העתירה לא לקחה בחשבון במידה הראויה את המניע האידיאולוגי שעמד בבסיס התנהגותו המסוכנת של המשיב, ובכך היא חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו מקבלים את העתירה, ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 25.11.2013 שהורתה על שחרורו של המשיב 1. 

<#4#>

ניתן והודע היום ל' כסלו תשע"ד, 03/12/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 1.